שקט!!!!!

מה בסך הכל רוצה האזרח החילוני המצוי ביום כיפור? מדוע הוא מייחל לו כל כך, אף אם אין בדעתו לענות את נפשו יותר ממה שהיא מתענה בימות החול? למה הוא משתוקק אם אין בכוונתו לבקש סליחה על חטאים שלא חטא, ועל אלו שכן, הוא משתדל לבקש סליחה בסמוך יותר לזמן הארוע?

התשובה בכותרת, כמובן. האזרח החילוני המצוי, להלן האח"מ, נפשו יוצאת אל היום שבו לא ישמע מנועי מכוניות ,נפיחות אוטובוסים, הלמות פטישים הידראוליים מהבניין ממול העומד בשיפוצים מזה י"ג חודשים רצופים ועוד מרכיבים שונים של הקקופוניה היומיומית המלווה את חיינו.

ואכן ביום הכיפורים לעת צהריים מתחילה איזו דממה להזדחל. לאט לאט היא מעמיקה, והנפש מתרחבת: הנה זה בא, 25 שעות של שקט.

את השקט לא יפריע דבר, חוץ מאשר אם אמבולנס משטרה או מכבי אש חלילה יוזעקו לאיזה ארוע. אמנם בשנים האחרונות כל מי שיש לו טרנזיט לבן נוסע להנאתו ברמזורים אדומים כשאורותיו מהבהבים כאילו הוא דרוש מאוד באיזה מקום, אבל ניחא, זהו יום של סליחות אז נסלח לו.

האח"מ מתיישב במרפסתו, צופה בשקיעה ומקשיב לציוץ הציפרים. לפתע מפלחת את עור התוף שלו זעקה הרת עולם: רועעעעעעעעעעעעי!!!  רועעעעעעעעעעי!! לרגע הוא סבור כי מדובר בציטוט מן הכתובים, שהרי נאמר " ה' רועי לא אחסר", אבל חיש קל מתברר לו מן הדיאלוג שמתנהל למטה, כי לא כתובים ולא נעליים. זוהי אמא של רועי, שצורחת מן הקומה השמינית שיקח מים לדרך שלא יחסר.

מכאן ואילך מתרבים חילופי הדברים בנוסח דומה ובדציבלים גוברים. פה עדן נופלת מהאופניים וצורחת, שם שי ומתן מתנגשים זה בזה ומברכים איש את רעהו בשלל איחולים שהמקלדת אינה סובלת. כיתה ו-3 מבית הספר הקרוב מתקהלת בכיכר על מנת להפליג לסיור ברחבי העיר. ההכנות המתלוות לארוע דומות לאלו שנקט קולומבוס לפני צאתו להודו, רק קולניות יותר.

וכל זה לפני שאמרנו מילה על כלי התחבורה השטני מכולם, האכזרי והערמומי שבהם. במילה אחת- הבימבה.

לכאורה- תמונה מתוקה מזו לא תוכלו להעלות על הדעת. פעוט רך בשנים יושב על צעצוע פלסטיק שפני קטר לו, ומדווש את דרכו קדימה כל עוד כוחו בחיתוליו. רק מה? חיכוך גלגלי הפלסטיק על האספלט יוצר מין שוועה צורמנית ומהפכת קרביים, אשר אין מי שישמענה וישאר אדיש. זאת כאשר מדובר בילד אחד ובימבתו. המציאות מרה עוד יותר: שבעים פעוטות למטר רץ נמדדו בשעות השיא ברחובנו בלבד. דומה שהאדמה עצמה נבקעת וזעקתה עולה השמיימה.

לאחר שעה שכזאת נדמה לאח"מ שהוא נקלע זמנית לגהנום על בסיס חטאיו הכבדים. מקץ שעתיים הוא בטוח שנפשו התענתה וטוהרה עד לבלי הכר. רגע לפני שהוא מאבד את הכרתו הוא מתגעגע לקו 48 ואוטובוסיו מוכי האסטמה, למשאית הזבל בחמש בבוקר ולגנן על משורו החשמלי. כל עוד רוחו בו הוא אוטם את הבית סביב סביב ובפעם הראשונה מאז סוף אוגוסט מדליק מזגן ומחכה.

עוד 22 שעות ל..

פוסט זה פורסם בקטגוריה אוף-טופיק. לגמרי אוף טופיק., עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על שקט!!!!!

  1. טראומה הגיב:

    היאורה תשליכום!
    (-:

  2. אני ברצון. ברגע שיזדמן לי איזה יאור.

  3. רינת הגיב:

    לייק !!!
    הבימבה הרסה לי את עור התוף,
    אבל לפחות היא לימדה את מיגל להיות סבלני כלפי זאטוטים קטנים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s