מי האיש?

לפני כמה שבועות, ויש האומרים כבר חודשים, (אבל אני פשוט חדלתי לעקוב אחרי מירוצנו בזמן), חגגנו בר מצווה לאחייני אמיר, אולי יש בכם כאלו שזוכרים אותו כתלמיד כיתה ו' לשעבר שתרם לנו פוסט אורח נפלא.

בר מצווה הוא טקס חניכה והתבגרות שמתקיים בדת היהודית אליה משתייכים בני משפחתי. הטקס מתחלק לרוב לשני חלקים. החלק ראשון מתקיים באישון בוקר בבית הכנסת וחלק שני שמתקיים אחר כך, בדרך כלל במוסד הסעדה כלשהו, מאוחר יותר באותו יום או ביום אחר לגמרי. אני די בטוחה שחלק ניכר מכם נכח בארועים כאלה לרוב ועל כן אין צורך לפרט. במקרה הספציפי שלנו הטקס התקיים בבית כנסת רפורמי ועל כן בניגוד למקובל בדרך כלל ישבנו כל המשפחה ביחד והותר לנו לשיר טקסטים שונים, חלקם עתיקים וחלקם כאלה שנכתבו בימינו אנו ממש.  נהניתי נורא, עד כמה שאפשר לה למי שהיא בקושי בן אדם.

לאחייני אמיר אין סבים. יש לו שתי סבתות נהדרות שלקחו חלק פעיל וחשוב בטקס (כמו בחיים). לזכרם של שני הסבים שאינם עוד עימנו, עלה לדוכן אחיו של סבא שמואל  ושר את השיר הבא:

מי האיש החפץ חיים

אוהב ימים לראות טוב

נצור לשונך מרע

ושפתיך מדבר מרמה

סור מרע עשה טוב

בקש שלום ורדפהו

 הביצוע המקורי מהטקס לא ישודר בשום אמצעי, אלקטרוני או אחר. קולות נשברו,  דמעות זלגו, מילים נאלמו וכל אלו יחדיו הפכו את הרגע למשפחתי ואינטימי לגמרי. חוץ מזה הטקס בבית הכנסת לא הוקלט וטוב שכך.

 מאז אין לי שקט מהמילים האלה. הן מהדהדות בראשי כבר שבועות. מפרשות את עצמן באלף צורות, מציעות אלף קריאות. מפלסות את דרכן אט אט אל הפוסט המסורתי של ראש השנה.

הערת אזהרה:

בפוסט הזה ארבה לעשות דברים שבדרך כלל אסור. בראש ובראשונה אוציא דברים מהקשרם בצורה בוטה, אענה על שאלות רטוריות, אערב רבדים שונים של השפה ואתן למילים משמעויות שכותביהן אולי לא ניתכוונו לתת להן אך נוספו להן במרוצת השנים, המאות, האלפים.

בנוסף אכביר מילים, אסתבך נורא  ויש לי תחושה שאסתור את עצמי לעיתים קרובות. אתעלם ממקורות חשובים, אצטט לעיתים ממקורות חשובים פחות, אכפיל תפוחים באגסים ובקיצור נראה לי שאוציא ציון ממש נמוך גם בחיבור וגם בחשבון. זאת ועוד: אשתמש בלשון זכר גם כאשר כוונתי לזכרים ונקבות כאחד. סליחה. ניסיתי כל מיני תרגילים לעקוף את זה וכולם מרגישים כמו לאכול חול. לא טעים לי. כמו כן אשתמש בלשון אדם גם כאשר ידובר בחתול, כלב, חמוס או בריה אחרת לפי העניין. לא ירשמו אזהרות ספציפיות בקשר לחטאים הנ"ל בעת הופעתם.

אין דבר.

תחילתו של הטקסט מעלה במוחי חזיון: המון אנשים עומדים ושומעים פתאום את השאלה

"מי האיש החפץ חיים"?

כולם או לפחות הרוב, צועדים צעד אחד קדימה. הרי רובינו חפצי חיים בדרך כלל.

ואז זה נמשך: "אוהב ימים"

פתאום נופל הס בקהל.

"אוהב ימים"? ממש לאהוב את הימים? את כולם? כולל את יום ראשון בבוקר בפקקים? את יום שני בערב כשבסוף המשמרת יש רק עוד מקרה אחרון שלוקח 3 שעות? את יום שלישי בצהריים במיון הפנימי בבית חולים?  את יום רביעי בבוקר בפנימית ד ? את מוצאי שבת העגמומי?  כי לחפוץ חיים זה סבבה, אבל לאהוב את הימים עצמם? איפפפפפפ..

 http://

בזמן שהאזנתם, קרה לי דבר מוזר. כתבתי עוד איזה 700 מילים ומחקתי אותן בהינף מקש. ככה זה כשמנסים להגדיר את הבלתי ניתן להגדרה, ולדבר על מה שלא ניתן לדבר עליו

קורט וונגוט קרא לזה בספרו בית מטבחיים 5 :

"ככה זה"

באותן 700 מילים עשיתי 360 מעלות סביב לטקסט וחזרתי אל נקודת המוצא. כלומר אל המילים עצמן. הפשוטות, הברורות, המובנות מאליהן.

אבל, כמובן, כפי שקורה במסעות מעגליים מהסוג הזה, האדם שחזר אל נקודת המוצא, אינו זהה לאדם שיצא ממנה. קל וחומר אם הוא פשוט לא בנאדם.

במקום גבב המילים שכתבתי ומחקתי, וכאיחול לכולנו לשנה החדשה, סועד מאסי, בת לשבט מדבר אלג'יראי, ואחת המוזיקאיות האהובות עלי, מבקשת שלום

http://

שלום בין בניו של אברהם

שלום בין בניו של אדם

שלום בין בניו של העולם

שנה טובה

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מי האיש?

  1. סמדר שמש הגיב:

    שנה טובה כשרון ויפי נפש שאת [זאת לא קללה] אוהבת את כתיבתך ואת דרך החשיבה שלך
    אה וגם מזל טוב לאמיר

  2. תודה מותק שלי. זה עולם עצוב מאוד זה שבו יפי נפש יכול להחשב כקללה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s