הטבעונית הלא נכונה 2

בפרק זה- הטל"נ מתגייסת ומגלה שצמחונות זה לחלשים

טוב, זה לא חדשות שהשרות הצבאי שלי לא היה זה שבזכותו מדינת היהודים עומדת עדיין על תילה. עשיתי כמיטב יכולתי. יתכן שישנם כמה ילדים שאז קראו להם "טעוני טיפוח" מבתי ספר שונים באיזור הדרום, שזוכרים עדיין במעומעם מורה חיילת עם חולצת ערבה וסנדלים, שמרימה קקי של שועל בערוצו החרב של נחל הבשור ובעיצומן של 40 מעלות צלזיוס ומסבירה להם למה עצם זה בכלל לא מגעיל.

אבל לא על כך רציתי להרחיב את הדיבור, אלא על החלק הקרבי יותר של שרותי, כלומר טירונות בנות במחנה צריפין הזכור לטוב. טירונות זו נמשכה אז שלושה שבועות ובה למדנו לישון באותו חדר עם עוד שמונים בנות, לעשות מה שאומרים לנו גם אם זה חסר טעם, מגוחך או סתם מרגיז, ועוד מיני כישורים שהופכים את החיים לנעימים ועליזים יותר. גופי הפסיכוסומטי חישב בדיוק נמרץ את מספר הימים שעליהם אפשר לקבל גימלים מהח"רפ ועדיין שהטירונות תיחשב לך בלי צורך בהשלמות, והאמינו לי שהייתי חולה בדיוק כמספר הימים הזה, אף לא שעה אחת פחות או יותר.

בניגוד לחלק גדול מאחיותי לצרה, לפחות לא הייתי צריכה לדאוג מה יהיה איתי אחר כך.  השתייכתי לקבוצה של עלמות חן שעשו קד"צ שהכשיר אותן להיות מדריכות ידיעת הארץ בבתי ספר שדה, ושיבוצן היה מובטח מראש. להוציא מקרים קיצוניים של קריזות צבאיות אשר התרחשו לא יותר מאשר כל יום, לא ציפו לנו הפתעות. כלומר דאגנו קצת שמא איזה טר"ש כוח אדם יחליט שבא לו לשבץ אחת מאיתנו כנהגת בוס, דבר שאכן קרה בפועל אם כי לא לי, וגם זה הסתדר בסוף בהתערבות המ"כית שלנו, מפקד המחנה, נשיא ארצות הברית וכוח יוניפיל.

למה אני מספרת לכם את כל זה, סיפור מרגש ומרתק ללא ספק, אשר על פניו נראה כי אין לא שום קשר לענייננו? מפני שבטירונות, כזכור לכם מהפרק הקודם, היה כדאי מאוד להיות צמחוני. קיבלתי פטור מחדר האוכל הנורא, ואף אפטר מיוחד קיבלתי על מנת שאוכל ללכת להצטייד במזון בעיר הגדולה. מלבד זאת הגדיל צבאנו לעשות, והוסיף למשכורתי הדלה דמי צמחונות.

את האפטר הזה לא אשכח לעולם, כי בו, כמדומני, שמעתי בפעם הראשונה את המילה "טבעוני" וגם זכיתי לפגוש יצור כזה בשטח מחייתו הטבעי, כלומר בטירונות שלי. רצה הגורל וגם לה קראו מיכל, אם כי באותם ימים זה היה מוזר יותר אילו קראו לה בשם אחר. יחדיו יצאנו תל-אביבה על מנת ללקט לנו מזון.

אתאר לכם כיצד נראית הטבעונית בשטח מחייתה הטבעי: היא גבוהה מאוד, יפייפיה, מקורזלת תלתלים בלונדיניים, נושאת בחן את מדיה המכוערים, והמעולה מכל- היא משובצת לשרות בבית ספר שדה סנטה קטרינה, אשר בהר הגבוה בסיני, אז עדיין תחת שלטון ישראלי.

בקיצור ובצמצום- נאלצתי  להעריץ אותה הערצת נפש, וכמו שקורה לנו לעיתים לא נדירות בחברת אנשים שאנו מעריצים מסיבות אוויליות, מיד הבנתי שאני נמוכה מדי, טפשה מדי, לא מספיק מתולתלת וגם חסרת כל שאפתנות על כי אבלה את שרותי במרכז ללימודי שדה בבאר שבע, מקום חיובי אך נטול כל הילה רומנטית כזו שדבקה בבית הספר של סיני.

באוטובוס לתל אביב מיכל סיפרה לי על הטבעונות. רשימת הדברים שהיא לא אכלה לא נסתיימה עד שהגענו לתחנה המרכזית בתל אביב. היא גם לא השתמשה בסבון, דיאודורנט,משחת שיניים, נעלי עור ועוד כמה דברים שבחיי אני לא זוכרת. הערצתי גברה מרגע לרגע, אם כי ציינתי בפני עצמי לעיון עתידי את השאלה אם הייתי מוכנה להסתובב בעולם עם ריח קל של זיעה, שאלה שהמיכל האחרת כבר השיבה עליה בחיוב.

גם בתחנה המרכזית, כמו בשבילי ההר הגבוה בסיני, מיכל הלא-אני לקחה פיקוד. יש פה דוכן מיצים מה זה מעולה, סחה לי, אנחנו חייבות ללכת לשתות מיץ. טוב אם חייבים אז חייבים. אבל אני בסך הכל המיכל שגדלה בבאר שבע בשנות השבעים, ודוכן מיץ טרם היה לנו. נגררתי אחריה ואחרי נגרר הדימוי העצמי שלי, במצב מעורר רחמים.

דוכן המיץ של מיכל היה פתח בקיר בין דוכן הפלפל לדוכן הקלטות המזויפות של זוהר ארגוב. מדוכדכת עד עפר לא טרחתי בכלל להזמין. מיכל השניה ירתה מיד אל המיצמן: "בשבילי שייק מלון עם קרח ובשבילה.." אז נפלה שתיקה שארכה 3 שניות או נצח, לפי סוג המיכל שהייתם, "בשבילה אתה יכול להכין בננה עם תמר על בסיס חלב."

יותר מזה אינני זוכרת מאותו ערב. כנראה קנינו קצת ירקות ופירות בשוק הסמוך לתחנה ושבנו לבסיסנו בשלום. למחרת בבוקר קמתי כולי עוז ועזוז. זאת ידעתי: אם טבעונית אהיה, לא יחלפו שבועות רבים ואגבה בעשרים סנטימטר, שערי יבלינד ויתלתל, אכיר את כל החורים בקירות תל אביב מהם שופעים מעיינות מיץ בלי חלב, ובית הספר הצנוע בבאר שבע בו עמדתי לשרת יעמוד פתאום על הר רם ונישא ובנות כל הארץ, מיכליות ואחרות, יחלמו לשרת אך בו.

כך נהייתי טבעונית. ידעתי היטב למה, כמפורט בפסקה הקודמת, אך לא היה לי מושג איך. זכרתי מספר איסורים של יהרג ובל יעבור מהשיחה הגורלית באוטובוס. עברתי לקפה שחור כדי לא לשתות חלב. ויתרתי על גבינה ביצה ודבש. אכלתי לחם צבאי עם עגבניה ומלפפון חמוץ ובטרם הספקתי לומר גרי יורפובסקי הסתיימה הטירונות בטקס דל-רושם, והחלו חיי הצבא הטבעוניים שלי.

אני בטוחה שהמתח כרגע קשה מנשוא, אבל בחיי שזה המון מילים לפעם אחת. המשך יבוא. מקווה שבקרוב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה צרכנות נבוכה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על הטבעונית הלא נכונה 2

  1. Galia Cohen Peres הגיב:

    לשמחתי, אני יודעת שלא גמרת כמו החמור של הרשל'ה…מצד שני, העובדה כי מדי פעם את עוד מנסה את הרעיון, מדאיגה משהו

  2. אוגי הגיב:

    בשעה טובה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s