הספד קצר ללוחם אנטיפשיסטי

לוחם אנטי נציסתילפני כשלוש שנים נפטר אבא שלי, איש צדיק ותמים. אבא שלי היה ניצול שואה, אבל למרבה מזלו ומזלנו לא מאלה שנזקקו ללשכת הסעד והביטוח הלאומי. הוא הגיע לארץ כאיש צעיר, שריד יחיד מכל משפחתו. אביו, אמו , שתי אחיותיו הנשואות ,בני זוגן וילדיהן עלו בעשן אל שמי אירופה. צעיר וגלמוד הגיעה ארצה בשנת 1949. שבע ימים ומעשים נפטר בערב פורים לפני 3 שנים.

בילדותי הוא דיבר מעט מאוד, שלא לומר בכלל לא, על מה שהיה. בבית לא הייתה שואה. אור ואוויר של המדבר נכנסו ויצאו בו, יחד עם בני אדם מכל דת לאום. מעט מעט למדנו על שעבר עליו, עד שנסענו יחד לארץ הולדתו במסע אל כל התחנות בהן עבר במלחמה.

אבא שלי, בניגוד לשאר בני משפחתו, לא היה במחנה ריכוז. כצעיר בריא וחזק הוא נשלח למחנה עבודה. ממחנה זה נמלט אל מסע מטורף מסוכן ולפעמים מצחיק, שהביא אותו אל שנת סוף שנת 1945 מתנדנד, אבל על הרגליים.

בתמונות מהתקופה ההיא הוא עומד עם סיגריה בזווית הפה ומעיל גשם מפורסם מאוד תחת השמיים האפורים של פראג, המפרי בוגארט מהחיים. שכחתי לציין שהוא היה גם חתיך.

לכבוד יום השואה הזה, לכבוד השלמת הספר הקטן שמשפחתי הוציאה לזכרו, וכנגד גל השנאה והחושך המוכר שכמדומה מאיים שוב לשטוף את העולם או שמעולם לא סר ממנו, אני מביאה דברים שנשא בכנס לכבוד חמישים שנות מרד הפרטיזנים בסלובקיה. בכנס זה נשא דברים כנציג רשמי של הפרטיזנים היהודים שעלו לישראל.

הנאום הקצר נכתב בעברית ותורגם על ידו לסלובקית. אני מביאה אותו כלשונו, עם שגיאות הכתיב והתחביר החינניות שחייכו בשובבות מן העברית המצוינת שלו.

"לכבוד לי וגם חובה נעימה לי לברך אתכם, ההתאחדות הסלובקית של הלוחמים האנטי פשיסטים בהזדמנות חגיגית זו.

דרככם אני מברך גם את אלפי החיילים והפרטיזנים שלפני חמישים שנה נלחמו עם נשק ביד נגד הצבא הנציסתי ועוזריהם המקומיים. זו גם ההזדמנות הנאותה להיזכר באלפי האזרחים שלא היססו לעזור למתקוממים, תוך כדי הסתכנות עד כדי אבדן חייהם. מעידים על כך עשרות כפרים שהושמדו ואין ספור קברי אחים של אזרחים של מדינות רחוקות שהתנדבו והצטרפו למרד הסלובקי.

ההתאחדות שלכם עברה והייתה נתונה ללחצים רבים מצד גורמים פוליטיים שונים אשר ניסו ליחס לעצמם את תוצאות המאבק שלכם. גורמים אשר עד עצם הימים הנוכחיים אבדו את חשיבותם.

אנו רואים עדיין שקיימים כוחות של לאומנות קיצונית המפיצים חוסר סובלנות, אנטישמיות ושנאת זרים. הזמן זורם ללא הפסקה ואנו מחויבים להקנות לשכבות (…) ובעיקר לצעירים את תורת הסובלנות ולפתח את המודעות האנושית.

חלק מהלוחמים שלכם אינם כבר איתנו והגיל הממוצע של החברים הוא 76 שנה. לכן יש לעשות הכל כדי שהאידאולוגיה המקורית של ההתנגדות תועבר לדורות הבאים.

הרשו לי לברך את הקהל לרגל 50 שנות קיומה של ההתאחדות וגם את אורחינו מחו"ל ולהעניק לכולם מדליות זיכרון"

עכשיו הגיל הממוצע של משתתפי אותה עצרת הוא 90 ואבא שלי איננו עוד איתנו. קראתי שאלף ניצולים נפטרים מדי חודש, רבים מהם מתוך חיים של עוני ובדידות. חלמתי שאלף פשיסטים חדשים נולדים מדי יום ושהמפלצות הישנות קמות לתחיה במרתפים. אבא, עכשיו כשאתה אינך, מי יעמוד בינינו לבין הצבא הנציסטי? מי ידבר בשמנו בעצרת של הלוחמים האנטי פשיסטים?

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על הספד קצר ללוחם אנטיפשיסטי

  1. למען הדיוק ההיסטורי התמונה הספציפית הזאת היא תחת השמיים האפורים של הרצליה

  2. אמנון הגיב:

    אם יש משהו שאני באמת זוכר ממנו זה זהוא היה ממש מצחיק. לא פספס שום הזדמנות לספר בדיחה או להתחכם.

  3. פעם הוא ביקש מהקופאית בסופר לדבר עם המנהל, בגלל שכבר שנים הוא כותב את מספר הטלפון שלו על הספח של האשראי , ואף אחד לא מתקשר..

  4. נורית הגיב:

    תיארת אותו מקסים, הייתי מתאהבת בו בקלות ביחוד אם כמו שנראה לי, שאתם אותו השטנץ ושהיה לו חוש הומור לא פחות טוב משלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s