כמעט 24 שעות בארץ לעולם לא.

לכל בעל כלב, קל וחומר בעל שני כלבים, יש בחייו מוסד שלעולם לא יוותר עליו. אין מדובר במחלקה הוטרינרית של העירייה, אף לא בחנות החיות או במאלף ואפילו לא במספרה. המוסד ההכרחי היחיד בחייו של הכלב, כל שכן בעליו, הוא הגינה. אפשר לומר זאת בצורה גורפת- בלי גינה חיי הכלב אינם חיים. ולא מדובר דווקא בגינה הרשומה על שמו בטאבו. נהפוך הוא. ככל שהגינה ציבורית יותר, כן ייטב. כי כזה הוא כלבנו- עממי, ציבורי, חובב שיחה ושיחים.

המהדרין, כמו הכלבים שלי למשל, מחזיקים בשתי גינות-אחת ליום חול והשניה לשבת. גינת היום חול שלנו, שבעונת החורף היא יותר יום בוץ, היא עולם עצום ונפלא ודי בה לחיים שלמים. היא משתרעת מאחורי הבית כעין רחוב צר וארוך. בקצה הצפוני גן משחקים עתיר מגלשות. מעט למטה ממנו שוכנת מדשאה רבת הוד וגללים ומעוטת דשא. באמצע המדשאה צמח יוקה ענק המכונה משולש ברמודה של הכדורים, שכן מעולם לא נקלע כדור לבין ענפיו וחולץ כדי לספר על כך. וידיוי קטן: אין לי מושג אם הצמח באמצע המדשאה נקרא באמת יוקה. אבל מה- זה מתאים לו מאוד וכך ישאר. ואם הוריו מולידיו קראו לו פעם בשם אחר, זה ממש לא אכפת לי. מערבה מהמדשאה מעגל ספסלי אבן, ומעליהם מתנשא צאלון ענק ומפואר (אני חושבת שזה צאלון, אבל בסופו של דבר אינני בוטנאית וזה לא כל כך משנה). הצאלון הוא עץ מועיל ביותר. הוא מספק לנו צל בחורף ופרחים דביקים בקיץ, כך שבזו העונה האחרונה הוא מרתק אותך לספסל בפועל ממש. מיד מתחת לצאלון הנ"ל יורד ומשתפל לו שביל מרוצף אבן שמשני צדיו בהליך גאוני חד פעמי נטעה עירייתנו  עצי סיגלון. אשר לסיגלון אני בטוחה לגמרי כי זה שמו, מכוון שאי אפשר להעלות על הדעת שיקראו לו בשם אחר. בלטינית העץ המלבב הזה נקרא יקרנדה, ומי שחושב שזה שם שמתאים דווקא לחיפושית העושה דרכה כרגע לכיוון המסלעה, אין לו אלא לקבל את תמיכתי המלאה.

מתחת לסיגלונים נטועות לנוי שורות שורות של טפטפות, שהן המין הבוטני היחיד המסוגל להתקיים שם. מדי שבועיים באים גננים של העירייה ומפריעים את מנוחת הטפטפות עם כל מיני שתילים לשימוש חד פעמי, הנובלים להם להנאתם כיום או יומיים עד למותם הסופי. במצבם זה הם מעסיקים פועלים מטעם מחלקת הניקיון וככה חוזר חלילה כבר שנים.

זוהי אם כן התפאורה של גינתנו. על הרקע הזה היא מארחת אותנו ושכמותנו וגם אחרים שאינם כמותנו כלל. לגינה סדר יום משלה, ולמען שלום בית חייבים כל משתמשיה לכבד אותו בקפדנות. בשעה שש ושלושים היא נפתחת חגיגית (לא שקודם הייתה באיזשהו אופן סגורה) על ידי  עימאד עובד הניקיון. אדם מופלא זה מוכיח בפעם המליון שמאור פנים ואהבת הבריות כולן אינם נקנים בשום אוניברסיטה. כישוריו בהשלטת סדר ומשמעת אינם מן המעולים, אבל מראהו בעודו חולק את ארוחת הבוקר עם החתולים ומקדים תוך כדי כך שלום לכל אדם כלבלב או עורב, מסוגל לצקת גם בלבבות הקודרים ביותר שביב של תקווה. (אני יודעת שאתם מחפשים עכשיו את המשמעות הציניקו-קומית במשפט האחרון. הא!! תמשיכו לחפש.)

בשבע בבוקר בערך מגיעים ראשוני הכלבים. טיול הבוקר הזה בגינה הוא לא מציאה גדולה. בני אדם טרוטי עיניים, בדרגות משתנות של אוברדרפט בבנק הזמן, קריז קפה ומוטרדות כללית עומדים איש איש בקצה רצועתו ומושכים בלי נחת. לא זה הזמן לרחרח, לחפור, לשחק חמש אבנים או תופסת חתולים. בוקר. עכשיו יש לבצע את המוטל עליך ולהתקדם. ככה זה בעולם של בני האדם.

משמונה עד שתיים עשרה מתמלא השביל עגלות ילדים. דור העתיד יוצא לאכול בננה בשמש מובל על ידי סבתאות חינם או בתשלום בעוד דור הביניים קורע את ישבנו במקומות העבודה השונים, על מנת שיוכל לקנות עגלה, בננה ומטפלת. בשתיים עשרה לערך עולה כל החבורה הזאת הביתה, בהשאירה את המרחב הציבורי פורח בפסטל של אריזות מעדני חלב.

ככל שנוקפות השעות עולה בהדרגה הגיל הממוצע של  משתמשי הגינה. אחר הצהריים הוא זמנם של הזאטוטים. אז אפשר לראות גדודים של אמהות מותשות, אבות יגעים ואחים גדולים נקועי נפש, איש איש חמוש בקטין אחד או יותר, וכולם דורשים איוורור, נדנוד והגלשה. בין לבין צורך כל הקהל הזה שפע של מזון ביתי- במבהביסליבייגלהבפלות וכמובן בננה. עם שקיעת החמה, לא משנה באיזו שעה, מתפזרים האזרחים איש לביתו ולא נודע כי באו. רק המיטיבים להתבונן יראו כי מרבד ססגוני זה של אריזות, מגבונים, שקיות, חיתולים וכוסות חד"פ, היה פעם גינה. מסך. הפסקה. מערכה שנייה: לאור השקיעה הדועך מתאספים בני הנעורים.

בני הנעורים, להלן הנוער, מתאספים חבורות חבורות. משימתם- לעבור בלב שלם ובנפש חפצה על כל איסור מדאורייתא, מדרבנן ומדהפיקוח העירוני. האנרגיה הדרושה לצורך ביצוע העברות מופקת ממגשי פיצה ענקיים, גרעינים, בירה, קולה ועשן. השכנים שאיתרע מזלם וחלונותיהם פונים הגנה יוצאים מדעתם. בעשר לערך מופיע הפיקוח העירוני רכוב על טוסטוסו, ומביע את דעתו שככה המצב לא יכול להמשך. הנוער מקשיב לו רוב קשב ומיד מחמיר את המצב פלאים. הפיקוח נעלב ומפליג לדרכו. בשעה עשר ושלושים מתרחש נס וכולם הולכים הביתה שכן מחר לומדים ובאחת עשרה עליהם להתיצב בבית, שאם לא כן מרה תהיה אחריתם.

כמעט חצות. בגינה אין איש. רק כלב. ועוד כלב. ואולי עוד כלב או שניים וכמה חתולים. לפעמים קיפוד, עם אחותו גיסו והילדים. זוהי שעתנו היפה. עושים סיבוב, מרחרחים פה ושם, מנשנשים רבע פיצה עם זיתים, שאריות פיתה עם שוקולד כולל הנייר והשקית, איזה חיתול מלא כל טוב.. מחלצים עצמות בדהרה חסרת פשר מסביב לשיח היוקה, מכרסמים מקלות, קוברים אבנים לשימוש עתידי ובאופן כללי מבלים נהדר. עכשיו מאוחר ואין כל טעם למהר, אלא אם כן דרך מישהו בטעות על שבר בקבוק.

וכשנהיה עוד יותר מאוחר, ורק אחרי שבדקנו שבאמת אין אף אחד, בשקט בשקט אנחנו מתגנבים לפינת המשחקים. גם אנחנו אוהבים להתנדנד. לשבת על הספסל הנמוך שכתוב עליו "לילדים בלבד", לקחת תנופה, לעלות במגלשה מהצד הלא נכון ולרדת בריצה. פינת המשחקים היא מקום טוב לחלומות. חלומות על עולם נהדר שבו כולם יכולים לשחק ביחד, אף אחד לא מפחד מכלבים, וכולם מרימים את הלכלוך שלהם מהרצפה.

לילה טוב. ושתשארו גורים לנצח.

פוסט זה פורסם בקטגוריה נביחות כלליות בליל ירח מלא, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על כמעט 24 שעות בארץ לעולם לא.

  1. עוג מלך הביצה הגיב:

    אמא, אני אוהבתאותך !

  2. נורית הגיב:

    מיכל מקסים, מצחיק תיאור מופלא ואמיתי. את גדולה

  3. אמנון הגיב:

    הקראתי להוגו ושיינה כלבי המגניבים (שהם גם אמא ובנה) והם הביעו הזדהות עמוקה והרעיפו מבט מזלזל בחתולים שניקו את עצמם למוות, והוגו חרץ נמרצות שהם לא מבינים כלום במה זה כיף אמיתי.
    שבוע טוב.

  4. היידי הגיב:

    מיכי כפרה, מצחיק על הבוקר!

  5. תודה לכל מי שהגיב.
    מצחיק על הבוקר זה כל מה שאני רוצה להיות

  6. lironapona הגיב:

    תענוג צרוף מם יקירתי. מוכשרת אחת

  7. גליה הגיב:

    תמיד תהיתי איך זה שמכל האנשים בעולם, את זו שמצליחה, לרוב, לאזן אותי. עכשיו אני תוהה עוד יותר
    🙂

    גמני אוהבתותך…ותגידי לאלמוג שצריך להתחלק

  8. תודה. גמני אותך. יחד עמזאת אני חייבת לציין בצער שעדיין לא נרשמת לעדכונים. נובאמת.

  9. נרשמת לעדכון תגובות..

  10. גליה הגיב:

    טוב…אני אמנם לא טכנופובית ולא מחשבופובית. אבל אני לא באמת מצליחה לתקשר עם וורדפרס. לא כמשתמשת ולא כקוראת. פעם הבאה שנפגש…את ממונה על ההפעלה של העניין הזה במחשב שלי. עד אז…תסמסי לי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s