ימי תשובה עם מנדי

איך אתחיל להסביר לכם את מנדי? להלכה, זהו סוג של כלב. כלומר כלבה. כלומר אם לא מסתכלים על הזנב, שהוא ללא ספק של חולדה. אמרו מעתה: מנדי היא סוג של רידג'בק מעורב בשארפיי עם נגיעות אמסטף, מורכב על זנב חולדה, עם עיניים של סבתא בלומה שזה עתה מצאה בשקית קישוא רקוב למחצה, ולעולם לא תשוב יותר לקנות אצל הגנב הזה.

חיים שלמים עברו על מנדי לפני שדרכינו נפגשו. רב העובדות נסתרות מאיתנו. ידוע רק שקיץ 2011 מצא את מנדי בהסגר של עיריית תל אביב. גוססת לאיטה ממבחר מחלות בלתי ידועות.

עיריית תל אביב עושה כמיטב היכולת לטפל בכלבים החוסים תחת צל קורתה. מצד שני, אין כל אפשרות לעשות לכל כלב בדיקות צילומים וטיפולים משל היה ראש ממשלה. כך קרה שמנדי הגיעה אלינו כדי לראות אם יש מה לעשות או שמא נגזר דינה. הפגישה הראשונה עם מנדי הייתה מכאיבה. הכלבה הגדולה הלכה בקושי, בטנה נפוחה מנוזלים, אפטית לגמרי, וסובלת מתת תזונה חמורה וניוון שרירים.

בדיקות דם הראו שמנדי אנמית בצורה קיצונית ובצילום נצפתה גם דלקת ריאות. אולטרסאונד הראה שיש לה מסה גדולה בכבד וגם כיס המרה שלה חסום במסה דומה. לא אלאה אתכם. זה לא בלוג רפואי.

הלכו להתייעץ עם הוטרינר העירוני מה לעשות עם מנדי.לא חשבתי שאראה אותה שוב

אחרי כשבועיים-הפתעה. מנדי בפתח, מלווה בחגית שאמצה אותה. חגית חשבה שאם מנדי תמות בקרוב, מגיע לה להיות מוקפת אהבה. וכל טיפול שעשוי להקל עליה.

כזכור בנתיים אין אבחנה מדוייקת לגבי המחלה או המחלות, מהן סובלת מנדי. גם לא תהייה אבחנה כזאת. אין תקציב להמשך תהליכי אבחון. בעיניי זה לא נורא כל כך. אמרתי לחגית כי האבחון יעזור לנו להבדיל בין מחלות שבהן אנחנו יכולים לעזור לבין כאלו שמשאירות אותנו ללא מענה. אז ניקח את מה שאפשר לעשות, נעשה אותו ונראה. יותר גרוע לא יכול להיות.

אני לא יודעת אם זה היה בגלל הטיפול שקיבלה, למרות הטיפול או סתם כך במקביל אבל מנדי השתפרה מאוד מאוד. תרופות, מזון מעולה ואהבה-כל אלו ביחד או לחוד עשו את העבודה. הכדוריות האדומות צצו מחדש כמטריות אחרי הגשם, הצללים בריאות התבהרו, הבצקות נספגו והמשקל עלה ב 5 קג שלמים של זהב טהור.

תפנית בעלילה-חגית חייבת לנסוע לחמישה ימים תמימים ומה יהיה על גיבורתנו הראשית? ברגע של הסח דעת, ליקוי מאורות ואבדן מוחלט של כשר שיפוט אני מתנדבת שמנדי תתארח במרפאה לאותם ימים. הרי לא נחזיר אותה לכלביה ובטח לא נשימנה בפנסיון. במוצאי שבת טרם נסיעתה חגית תביא אותה אלינו ובשישי בבוקר מקץ שבוע תבוא לקחתה.

מוצאי שבת גורלי-באתי לפתוח למנדי את המרפאה. חגית נוסעת, מנדי ואני מנפנפות לשלום עם טישו.

תוך שבריר שניה מתבררת האמת המרה, שהיתה ברורה כבר קודם, ורק אני בחרתי לא לראותה: אין שום סיכוי שבעולם שאשאיר את סבתא בלומה לבד בחושך ואסע הביתה כאילו כלום. באקט הרואי של הכחשה אני מכניסה את סבתא בלומה לחדר האישפוז, ופונה לצאת. סבתא, כלומר מנדי, מסתכלת עלי ונאנחת בפולנית: "לכי, לכי, תבלי. אני כבר אשאר לי פה לבד בשקט. רק קצת איילל. ואנבח. ואנבח ואנבח. והשכנים יתקשרו למשטרה ולאף בי איי ולנשיא אובמה. עוד תראי. לכי לכי.."

נסעתי הביתה עם סבתא מנדי. מה אתם הייתם עושים במקומי? ואם היו לכם בבית 2 כלבות מהן אחת ערסית ידועה לשמצה, וארבעה חתולים מתוכם שניים סיעודיים  ואחת תשושת נפש, מה הייתם עושים אז? אותו דבר. הכל יותר טוב מהעייניים האלה.

להפתעתי מנדי השתלבה בבית להפליא. בתפקיד הקש ששבר את גב הגמל. כל המסלולים המדוייקים, פינות ההאכלה הקבועות, הגדרות והמחסומים, בקיצור כל אותו איזון עדין שנבנה במשך שנים ואפשר את החיים בדירת 100 מ"ר לכל האוכלוסיה המגוונת הזו, כל זה נמוג התפוגג ונגוז בפני סבתא מנדי. היא פתחה כל שער, אכלה מכל צלחת, והשתינה על כל שטיח. רק מה? לכעוס עליה פשוט אי אפשר. הרי אתם יודעים מה עבר עליה וכמה היא חולה…

תודה מנדי.

תודה שבאת בדיוק בזמן, בין ראש השנה ליום הכיפורים, להזכיר לי שאהבה היא לפעמים גם עבודה קשה. וגם שצריך, לפחות פעם בשנה ואולי יותר, לחרב את הגדרות והמחסומים, לרדת מהשבילים המוכרים ולבנות את כל זה מהתחלה.

מחר חגית חוזרת ואת חוזרת אליה. ירווח לי, אין ספק. אבל גם אתגעגע.

פוסט זה פורסם בקטגוריה נביחות כלליות בליל ירח מלא, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על ימי תשובה עם מנדי

  1. רינת הגיב:

    מקסים, משעשע ומרגש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s