היום כבכל יום פתחתי את הבוקר עם קפה ואינטרנט. באתר החדשות העברי החביב עלי,
זה ששמו מופיע במשפט: אוי ווי נטלי,נתקלתי בכתבה מעניינת במדור הקומי בריאות וכושר.
כותרת הכתבה היתה מפתה: דיאטה למוח-שבעה דברים שצריך לעשות לצורך שיפור היכולת
המנטלית. כיוון שהיכולת הנ"ל מאוד מדאיגה אותי בזמן האחרון, פתחתי את הכתבה וניגשתי
במרץ לקריאתה.
הכתבה התבססה על מחקר שנעשה באוניברסיטה בארצות הברית. אכן נמנו בה שבעה דברים,
ביניהם ריכוז, משחק, קשרים חברתיים ומדיטציה. הערך המפתיע והמעניין ביותר מבחינתי
היה-בהייה.
באופן מאוד לא אפייני הרגשתי שהקדמתי את זמני. שמחתי להיווכח שנאורולוגים
בחזית המחקר הגיעו למסקנה שאליה הגענו בבית לפני שנים רבות-הבהייה היא צורך קיומי
לא פחות מאכילה, שינה, וחיפוש גרביים אבודים. אצלנו הבהייה משולה לקרנות המזבח ממש.
אין להפריע לאדם הבוהה, ואין להסיח את דעתו בכל צורה שהיא, גם לא לצורך משימות
שעה דוחקות ביותר. באופן בלתי נמנע מוחי נדד אל המילים המופלאות והמרתקות ביותר
בתרבותנו- "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, והארץ הייתה תוהו ובוהו".
החומרים שמהם מורכבת אותה ארץ ראשונית, הם התוהו והבוהו. תוהו הם כל אותם
דברים שניתן להבינם בדרך התהייה. כל אותם דברים שלשם השגתם יש לשאול שאלות,
להקשיב בשיעור, ללכת לאוניברסיטה ולדבר עם פקידי בנק וסדרנים בקולנוע.
בצד השני נמצאים הדברים שאותם אפשר להבין רק על ידי בהייה. לא ארחיב עליהם את
הדיבור, כיוון שאי אפשר לדבר עליהם בכלל. ברגע שמתחילים לדבר עליהם, הם נעלמים
ומתפוגגים כגוש קרח במדבר סהרה.
הדבר המרגש ביותר מבחינתי במחקר הזה, הייתה ההפרדה בין בהייה למדיטציה. למרות
המאפיינים החיצוניים הדומים, אלו הן פעולות שונות בתכלית. המדיטציה היא פעילות
מכוונת, שאדם מתיישב לעשותה ברגעים מסוימים של היממה על פי בחירתו והחלטתו.
לעומת זאת כמעט אי אפשר להחליט לשבת לבהות. בהייה היא פשוט דבר שקורה. זאת
הסיבה שאסור באיסור חמור להפריע לבוהה. מי יודע מתי תתגלגל לידו שנית ההזדמנות
לעסוק במצווה חשובה זו.
לסיכום, הערה של כלבתי החכמה כשלמה המלך:
"אני יושבת פה ובוהה שעות כדי לשפר את יכולתי המנטלית, ואתם חושבים שאני
סתם מתבטלת"
פשוט לא בנאדם 