בשבוע שעבר הזמנתי אתכם להצטרף אלי במסע אל תוך שאלה מעניינת- איך קרה שבתוך עשרות שנים
בודדות הכלב הפך מטורף הסמוך על שולחנם של בני האדם, לחיה שמזונה העיקרי צריך להיות "מזון
כלבים", כלומר אותן כופתיות בגווני חום שונים שצומחות בתוך אריזות צבעוניות על המדף בסופר,
ואשר לרבים מאתנו אין כל מושג מה בעצם הן מכילות. ואם נדמה לכם שהתהליך הנ"ל דומה במידה
חשודה לתהליך שעבר גם המין האנושי – אתם כנראה צודקים.
עד להמצאת מזון הכלבים, ידידינו אכלו כמו בני האדם- מה שהיה. הם היו בדרך כלל האחרונים בשרשרת
המזון, ובסופו של דבר אכן אכלו לרוב שאריות. רק כלביהם של העשירים, או כלבים שעבדו בעבודות
קשות, קבלו מזון משובח יותר. אלא שבאותן שנים השאריות לא היו כאלה רעות: עצמות עם קצת בשר
עליהן, ירקות, קצת לחם פה ושם, כמובן בווריאציות גאוגרפיות והיסטוריות שונות.
בסוף המאה ה-19 מלאכת הכנת המזון האנושי החלה לעבור תהליך של תיעוש מואץ. מה שקרה גם להרבה
תחומים אחרים בחיינו. משמעות הדבר הייתה, מצד אחד, שהתעשייה התחילה לייצר כמויות לא קטנות של
שאריות, ומצד שני השאריות הביתיות הפכו להיות פחות ופחות מזינות. נדמה לי שלא נופתע אם נמצא
שהיום אחוז גבוה משאריות המזון שאנו מייצרים מורכב מאריזות: אלומיניום, פלסטיק, נייר..
בקיצור – שום דבר שכלב המכבד את עצמו יכול לנעוץ בו שיניים! אני יכולה לספר לכם שהגוף הזר הנפוץ
ביותר שכלבים בולעים הוא-שקית ניילון. למען האמת זה לא מפתיע. הם בסך הכל עושים את מה שעשו
אבותיהם: אוכלים כל מה שיש לו טעם של אוכל מפח האשפה של האנשים. כמו הרבה דברים אחרים
הממלאים את חיינו היום, גם מזון כלבים מסחרי נוצר במוחו הערני של בחור אמריקני צעיר שזיהה
הזדמנות טובה לעשות קצת כסף. בשנות ה-60 של המאה ה-19 החל גיימס ספראט ליצר "עוגות כלבים"
ולשווק אותן בתערוכות כלבים שערך לצורך כך. לא זה המקום להלאות אתכם בפרטים, אבל מאז הפך מזון
הכלבים המסחרי לזמין יותר ויותר. נוח, חסכוני, והעיקר, כפי שרבים מאיתנו סבורים עד עצם היום הזה,
לא זאת בלבד שהוא מכיל כל מה שכלב צריך, הוא המזון היחיד שכלב אמור לצרוך, כי כל השאר פשוט לא
בריא בשבילו. אין ספק – מהלך שיווקי מנצח.
אני רוצה לעצור כאן רגע ולספר סיפור קטן שהתרחש במרפאה בשבוע שעבר. באו לבדיקה אם, בת
וכלבלב מתוק. האם ספרה לי שהגור, הנמצא עמם מספר שבועות, משלשל מאז שהגיע. היות והגור לא
הראה שום סימני מצוקה אחרים, כלומר היה עליז וערני, במצב גופני טוב וללא הקאות, החלטתי לגשת
לטיפול בצורה "רוחבית" ולא אקוטית. ביקשתי מהן להביא דגימת צואה לתרבית, ועד לאיסוף הדגימה לא
לתת לו שום טיפול תרופתי. השינוי היחיד שביקשתי לערוך היה תזונתי. רציתי להעביר את הכלבון לדיאטה
של עוף ואורז. כשדיברתי על הדיאטה הבת הוכתה בתדהמה ממש. אבל זה לא בריא לו! אבל הוא יהיה
מפונק! יקיא! יתגרד! ישתעל! יחנק! יהפוך לדלעת בחצות הלילה!
כמובן שהסברתי לה באריכות ששום דבר מכל זה לא עתיד לקרות, בכל אופן לא באופן בלתי הפיך.
מה שהכה בי בעיקר הייתה ההצלחה של חברות למזון בעלי חיים וגורמים בעלי עינין אחרים לשנות את
התודעה שלנו בצורה כל כך מוצלחת ומוחלטת, עד שרבים מאיתנו משוכנעים שכנוע עמוק שאם חלילה
כלבנו יכניס לפיו פרור שאיננו "האוכל שלו" יקרו דברים ממש איומים ונוראים.
זהו בעייני החסרון העיקרי של המזון המסחרי. הוא גורם לנו להפסיק לחשוב ולהתחיל לצטט משפטים
ששמענו ואנחנו לא זוכרים איפה.
בשבוע הבא, עוד כמה חסרונות של מזון מסחרי, ואולי סיכום ביניים
כרגיל אשמח לתגובות בפייסבוק או במייל soffervt@netvision.net.il
פשוט לא בנאדם 